#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקמט. האומר אתה וחמור תקנו נכסיי 1) מהן השיטות וטעמיהן 2) ומה ההלכה?	"ת. 1) לרב נחמן קנה מחצה,כיון שהקנה לו מחצה ולא תלה חלקו בחלק החמור.<br>לרב המנונא לא קנה כלום, דכיון שבקנין אחד שיתף שניהם לא היה בדעתו להקנות לזה בלא זה כלום, וכיון שחמור לא קנה הוא גם לא קנה.<br>לרב ששת קנה הכל, שאדם יודע שאין חמור קונה, וגמר בדעתו להקנות למי שיוכל לקנות.<br>2) כתבו הרשב""ם והתוס' (ד""ה רב נחמן) שהלכה כרב נחמן."	בבא בתרא קמג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקנ. לר' יוסי מוסיף על החיצון שבקישות ותורם. מדוע הוצרך להוסיף, ומה מוסיף על החיצון?	"לרשב""ם מיירי שבא לתרום וחושש שמא הפנימי שבקישות זה מר משל שאר קישואים ונמצא תורם מן הרע על היפה ולכן מוסיף כביצה מקישות אחר שאז ודאי ישנה כמות מספקת של מתוק כנגד שאר  <sup>רצג</sup><br>הקישואים. לתוס' (ד""ה איו) מיירי שנמצא שאותו שתרם מר ולר' יוסי מדרבנן כיון שלא טעם מראש קנסוהו <br>שיוסיף מן החיצון על החיצון, שעשו את הפנימי של הקישות המר כספק אוכלים.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רצג. ו הרשב""א הסכים עם פי' הר""ח המר על המתוק ועל הכל קרא שם שכשהוא תורם קישות זה מוסיף הוא תרומה .</span>"	בבא בתרא קמג. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקנא. מדוע אין מביאים בכלי אחד מנחה גדולה מששים עשרונים?	"רשב""ם (ד""ה התם) הביא משנה במנחות שלת""ק כיון שהצבור מביאים ביום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד, ולר""ש משום שעד ששים יכולים ליבלל."	בבא בתרא קמג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקנב. האומר נכסי לבניי, מי מקבל את הנכסים ומדוע כשהיו לו 1) בן ובת 2) בן ונכד?	1) הבן, שקורא אדם לבן בניי, כדכתיב בני פלוא אליאב וכן ובני איתן עזריה.<br>2) לרב חביבא שניהם, שקורא אדם לנכדו בנו. למר בר רב אשי ולברייתא יקבלם הבן, שאין אדם קורא לנכדו בנו.	בבא בתרא קמג:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"תקנג. הניח בנים גדולים וקטנים וכוי אם אמרו ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושים ואוכלים השביחו לעצמם 1) שבח חלקם או כל השבח 2) והרי קטנים לאו בני מחילה 3) לפני מי אמרו<br>4) מה הצדדים אם צריך לומר לפני ב""ד 5) והרי אין מורידים קרוב לנכסי קטן? "	"1) התוס' (ד""ה ואם) פירשו בדעת הרשב""ם שמיירי בשבח חלקם המגיעם. ור""י וריב""ם פירשו שמיירי בשבח כל הנכסים.<br>5) כתבו התוס' (שם) שבדבר שעדיין לא הגיע לרשותם ואינם מפסידים כלום מחילתם מחילה.<br>6) רשב""ם פירש בפני עדים או אמרו לבית דין או בציבור. והתוס' הביאו גירסת ר""ח שאמרו דוקא לפני בית דין.<br>7) כתבו התוס' שהצד שאין צריך ב""ד הוא שכדי לגלות דעתו שלא מחל סגי בעדים. והצד שצריך ב""ד הוא כדי שהב""ד יתאמצו למצוא מישהו שיטרח להשביח את חלקם של הקטנים, וכיון שלא מצאו לא חילקו את הנכסים ולכן מחלו הקטנים לגדולים.<br>8) כתבו התוס' (ד""ה השביחו) שאין מורידים קרוב לנכסי קטן כשיש חשש שמא יחזיק הקרוב בנכסי קטן <br>שאינו כאן, אבל כאן אין לחוש שכיון שהקטנים עם הגדולים ביחד ואין יכולים להחזיק זה על<br>זה."	בבא בתרא קמג: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקנד. הניח בנים גדולים וקטנים השביחו לאמצע 1) באיזה אופן מדובר 2) ומה הדין אם הניח בנים גדולים וגדולים? 	"1) שהשביחו נכסים מחמת נכסים,ופירש הרשב""ם שלא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום,אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים <sup>רצד</sup>.<br>9) ריב""ם (בתוד""ה והשביחו) פירש שה""ה גדולים וגדולים דמחלי אהדדי,והמשנה אורחא דמילתא נקטא.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רצד.  והרשב""א כתב שיש מפרשים דיקלא ואלים ארעא ואסקא שירטון . כגון ששבחו נכסים מעצמם כגון והרשב""א הקשה על פירושם.</span>"	בבא בתרא קמג: ותוס'		
